תלמידה שאלה אותי השבוע אם למדתי תרפייה בריקודי בטן והיא מאוד הופתעה לשמוע את התשובה... אז לא, לא למדתי תרפייה בריקודי בטן. אני לא תרפיסטית ולמען האמת גם לא משלבת כלים של תרפייה בשיעורים שלי. אז למה בכלל הנושא הזה עלה? כי אותה תלמידה ועוד הרבה אחרות עוברות תהליך פנימי מאוד משמעותי כשהן מתחילות לרקוד. אני? אני עושה שני דברים: אני מלמדת ריקודי בטן ואני מקשיבה. אני מקשיבה לצרכים שלהן בריקוד- לצורך שלהן להרגיש יפות, סקסיות, אהובות. להרגיש מוצלחות, אמיצות, מוכשרות. כשאני מלמדת לרקוד איכשהו הקסם עולה לאוויר, הבנות מתחברותלעצמן, לשקט פנימי, ליופי הפנימי. זה לא אני, זה הריקודי בטן - הם כלי ישיר לנפש. אני בסך הכל מלמדת את הריקוד בצורה פשוטה, כך שכולן מצליחות. חלקן מיד וחלקן צריכות עוד קצת לתרגל וכך גם את הדברים המסובכים ביותר ניתן לפשט ולהעביר יחד עם האתגר את תחושה ההצלחה והמסוגלות. אז כשתלמידה שלי מעזה להוריד חולצה בשיעור ולרקוד עם גוזייה וחיוך על הפנים, אני מאושרת! כי כמה חודשים קודם לכן היא הייתה לובשת חולצות ארוכות בצבע שחור "שיסתירו, שיסתירו", ועכשיו היא רואה כמה שהיא מהממת מול הראי. אם מסקרן אותך לנסות תתקשרי אלי ותגיעי לשיעור ניסיון בריקודי בטן נפתחה עכשיו קבוצה חדשה של מתחילות, ממש מההתחלה- צעד ראשון ימי שני ב 20:00 בואי באהבה
