למה אני רוקדת בחוג "לריקודי בטן"?

מזה כשנתיים אני משתתפת בחוג לריקודי בטן.

שנה לפני שהתחלתי ללמוד, חברותיי לעבודה החלו ללמוד בחוג לריקודי בטן. כל אחת מהם הייתה מגיעה יום אחרי החוג למשרד ומדגימה את מה שהיא למדה אתמול, אני הסתכלתי עליהן בהערצה ובאמונה שאני בחיים לא אהיה מסוגלת לעשות את התנועות שהם מדגימות.

התחתנתי לפני כשלוש שנים, אבל חודש אחרי החתונה הרגשתי שמשהו לא עובד. אני בחורה "דתייה" ולא גרתי עם בעלי לפני החתונה, ולקח לי זמן להבין מה לא עובד. הבנתי שחסר שם משהו, אבל  לא ידעתי להצביע על מה. אחרי חצי שנה כשחזרנו "מהירח דבש" הבנתי מה לא בסדר.

הרגשתי חסרת ביטחון ליד בעלי, הרגשתי שהוא מוריד לי את תחושת הביטחון הנשי. שנאתי את הגוף שלי וכל בגד שלבשתי היה בעיני נורא. לא הבנתי מה גרם לשינוי הזה ביחס לגוף שלי, כי כל חיי אהבתי את איך שאני נראת ותמיד החמיאו לי מראי ועל הבגדים שאני לובשת. "בירח הדבש" הבנתי מה גרם לשינוי.

מי שהיה בעלי כל הזמן היה יורד עליי. הוא לא אהב את הבגדים שלבשתי, היה עושה לי "טובה" ומנשק אותי בפרסיה, שלא נדבר על זה שהייתי צריכה לחכות עד שתיים בלילה שיקיים עימי יחסים אחרי שבועים של ריחוק וטבילה "במקווה".

התחלתי לרקוד בתחילת המשבר של נישואיי, כשבעלי גרם לי לחוש לא מושכת ולא נשית.. אחרי שנה וחצי של נישואים התגרשתי ממנו.

תקופת הגירושין שלוותה במשבר הייתה קשה. במשך חודשיים, לא אכלתי ולא הייתי מסוגלת להסתכל במראה. המשכתי לרקוד גם אחרי ששיני את מקום מגוריי, עדי המורה שלי עזרה לי ולא ויתרה לי והגמישה את שעות החוג עבורי. בתקופה הזאת הייתי מכריחה את עצמי להגיע לחוג.

הריקוד חיזק אותי ועזר לי לעבור את תקופת המשבר של הפרידה. מה שהיה הכרח הפך להיות הנאה גדולה. התחלתי להרגיש שליטה מחדש על הגוף, להעריץ שוב את הבטן והאגן שהיו מסוגלים לבצע תנועות שלא הכרתי. חזרתי להסתכל במראה, והצלחתי להגניב אפילו חיוך. מצאתי את עצמי רוקדת גם כשאני חוזרת הבייתה מהעבודה, והתמלאתי אושר.

בעזרת הריקוד למדתי לאהוב מחדש את גופי ולהתחבר לנשיותי. ריקודי הבטן לימדו אותי להרגיש את גופי כמו שהוא באמת: חושני, נאה וחטוב.

תודה עדי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!